שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' נאגי ואח'

פסק דין

לפניי תביעת שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 17.9.09,במסגרתה נגרמו נזקים לרכב התובעת. התובעת הייתה מבטחת הרכב בזמנים הרלוונטיים לתביעה ופיצתה את מבוטחתה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה והגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעים.

בכתב התביעה נטען, כי בעת שעמדה נהגת התובעת ברמזור נוכח מופע רמזור אדום בכיוון נסיעתה, פגעו בה רכבים הנהוגים ע"י נתבעים 1 ו-2. רכב נתבע 2 היה מבוטח בזמנים הרלוונטיים ע"י נתבעת 3.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי לפיה נגרמו לרכב התובעת נזקים מאחור. שיעור הנזק הגיע לסך 12,343 ₪.

נתבע 1 הגיש כתב הגנה במסגרתו טען, כי הספיק לעצור מאחורי רכב התובעת, אלא שרכב נתבע 2 פגע בו מאחור והדפו אל עבר רכב התובעת.

נתבע 1 הגיש הודעת צד ג' כנגד נתבעים 2,3.

נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה וביום 6.6.12 ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה.

נתבעת 3 הגישה כתב הגנה מטעמה וטענה, כי רכב נתבע 2 כלל לא היה מעורב בתאונה, אלא עסקינן בקנוניה בין נתבע 1 ונתבע 2 במסגרתה הציגו מצג כוזב כי רכבו של נתבע 2 פגע ברכב נתבע 1 והדפו אל רכב התובעת בה בשעה שרכב נתבע 1 פגע ברכב התובעת מאחור ללא כל מעורבות של רכב נתבע 2. לצורך ביצוע הקנוניה, מסר נתבע 2 הודעה כוזבת לנתבעת 3 וזאת מתוך כוונת מרמה לקבל מנתבעת 3 תגמולי ביטוח, אשר היא אינה חייבת בתשלומם.

בנסיבות אלו נטען, כי נתבעת 3 פטורה על פי הוראות הדין והפוליסה מחבותה כלפי המבוטח ואינה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח כלשהם למבוטחה או לצד ג' בגין התאונה.

במועד הדיון העידו נהגת התובעת ונתבע 1.

נהגת התובעת העידה, כי עמדה ברמזור אדום כאשר לפתע פגע בה רכב נתבע 1 (ג'י. אמ. סי.) מאחור פגיעה עזה, אשר הדפה את רכבה למרכז הצומת. נהגת התובעת העידה, כי במועד התאונה ו/או לאחריה לא ראתה רכב נוסף בזירת התאונה. נהגת התובעת גם העידה, כי מיד לאחר התאונה יצא אליה נתבע 1 והודיעה כי רכב שלישי פגע בו מאחור.

נהגת התובעת העידה, כי לאחר התאונה הציע לה נתבע 1 לתקן את רכבה במוסך שלו, אך היא סירבה להצעה.

נתבע 1 העיד, כי עמד מאחורי רכב התובעת ברמזור ואז הגיע רכב נתבע 2 (וולוו), פגע בו מאחור והדפו אל עבר רכב התובעת. נתבע 1 העיד, עימו ברכב נסע פועל שלו ששמו פטיש האני (להלן: "האני"). מיד עם קרות התאונה ירד האני מן הרכב ופנה אל נתבע 2 ועיכבו לצורך החלפת פרטים ואילו נתבע 1 פנה אל נהגת התובעת והחליף עימה פרטים.

נתבע 1 העיד, כי לא נגרם לרכבו כל נזק מאחור ואילו מלפנים נגרם לרכבו נזק קטן בפלסטיק. נתבע 1 אף העיד, כי נתבע 2 שלח אותו אל מוסך מטעמו, שם תוקן הרכב אך לא היה בידו להציג אסמכתא לתיקון או לתשלום בגינו.

בחקירתו הנגדית נשאל נתבע 1 מדוע לא דאג להביא את האני לעדות והשיב, כי האני נמצא כבר למעלה משנה בתאילנד.

משנשאל נתבע 1 בחקירתו הנגדית באשר להיכרותו עם נתבע 2 הודה, כי הוא מכיר היטב את נתבע 2, שכן נתבע 2 הינו חבר טוב של גיסו ואין לו כל קושי ליצור עימו קשר.

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

ב"כ נתבע 1 טען כי נתבעת 3 לא הרימה הנטל המוגבר המוטל עליה להוכחת טענת המרמה אשר נטענה על ידה והפנה לעובדה כי בזמן התאונה הודיע נתבע 1 לנהגת התובעת כי נתבע 2 פגע בו מאחור והדפו אל עבר רכבה. כמו כן, טען ב"כ נתבע 1 כי נתבע 2 עצמו הודה בהודעתו לנתבעת 3 כי פגע בנתבע 1 והדפו אל עבר רכב התובעת.

ב"כ נתבעת 3 טען כי נתבעת 3 הרימה הנטל להוכחת טענתה, שכן טען כי מתוך חומר הראיות עולה כי אין עדויות לכך כי היה רכב שלישי בזירת האירוע וכי כל הראיות מצביעות על כך כי מדובר בקנוניה בין הנתבעים, אשר מטרתה לגלגל החבות על גורם שיש לו ביטוח.

הלכה היא, כי הנטל להוכחת טענת המרמה מוטל על חברת הביטוח הטוענת את הטענה ודרושות להוכחת הטענה ראיות כבדות משקל (ראה: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986); וכן ספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח (כרך ראשון) 2002, עמ' 556).